כמו ונציה המסרבת למות

הקוראת לאוהביה שוב ושוב

אני בך, ארכיאולוג של תשוקה

הינה, חוזר ומגלה

חרס לחרס לחרס

רטטת חדוות הגילוי החוזר לשלם

התאווה לחדור חמימות היכלייך

אני חוזר ובוכה ללא דמעות

על שדייך הטובים

היסטוריה של אהבה ותשוקה

 

גם לכלנית פגומה זכות לפרוח

אני חוזר ופוקח את עיניי

רואה את פרפרי ליבך

עפים ונוחתים על דמעותיי הנסתרות

קוראים אביב בבשרי הנמוג

אני אלייך לא אחסר, נושא עיניים

שמוט מאכלת שבורה וקהה

איש נעול במבואות אישה

תר- שלווה.