הכל תמיד כל כך אמיתי אצלי בראש . לעיתים אני נתקף מחשבות על עצם המחשבות העמוקות מידי שלי . הכל אצלי כמין הצגה . המילים שלי יפות אך אין בהן תוכן ממשי . אני יודע המון דברים על יותר מידי דברים . אבל אין לי דבר אשר אני יכול לאחוז בו . אנשים יכולים להיות טיפשים . הם יכולים להיות עיוורים לעולם . ועדיין יהיה להם יותר מסתם מילים יפות . יהיה להם יותר מסתם זיכרון טוב . זה כמו גיבור על שמתמחה בלהיות גיבור על . זה כמו מנצח תזמורת מול קהל חירשים . כמו צייר מדופלם בעולם בלי עיניים . אדם חופשי וכולם בתוך הכלא . כל אחד בתוך תאו שלו . מקשטים ומטאטאים , מנקים לכלוכים. כולם מטאטאים, כל הזמן מטאטאים . חלקם החוצה . חלקם מתחת לשטיחים . תצאו מפה , אתם מפריעים לי למות בשקט , מסננים במלמולת חרישית .

הנפש עדיין חלשה מידי . חלשה מכדי לפגוע . חלשה מכדי לפרוץ . מעיז רק בלילות לשלוף מילים כמו קלפן מתנשא . מחייך בשיכרות וסומך על מלכים בצבעים וצורות , שיחברו יחדיו למונולוג משגע של אנדרנלין ואכזבה של שליפה ומחיקה . בבוקר מתעשת , חסר מילים , חסר ברירות אחר לילה ארוך של הפסדים . המילים חסרות תוכן . מפוזרות במטבח בסלון ובמיטה כדפים מקומטים . רק חללים שנוצרים, חור שחור באמצע החדר . חור בספה . חור בשולחן. חור על המיטה .

לעת ערב