עטופה בתוך מסיכת כיעור שהכנתי

מקרעים של חלומות ישנים.

והתקווה אבדה לה שם

חלפה עם הרוח.

המראה מנופצת,ידיים מדממות.

ולנשום זה רע,

אסור לחיות.

אז אירמי לי ילדה/נערה/אישה

מי את בכלל?

מה את רוצה?

שקרים שאספת לך כמו מטבעות,

שיצאו מפיות של אנשי זוועות.

ואת פה/שם/היכן?

אבודה,

ומי יזהה אותך עכשיו ילדה?

עם המסיכה שעוטפת אותך נערה,

ומי יראה את דמעותייך,

מאחורי ידייך אישה?

מסכת הכיעור מתפשטת על כולך,

עד עומק הנשמה,

תיראי איך את ניראית.