קרו אור

22/02/2014 21:47 | Snunit

קרן אור קטנטנה, השתובבה

בינות לשדרת עצי השקמה,

פריחתם המרהיבה זהרה 

גוונים זהובים, קרנו למרחוק.

נמו ציפורי שיר מזמרות שחר,

מתנגנת קרן האור, מרפרפת

עלעלים ירקרקים לוטפים זיווה.

ישבה, פניה לטוהר הטבע,

גווה כמה לגזע איתן,

כזה החובק , עוטף, מלקט

כל תא בגופה ליצירה שלמה אחת.

תחושה מוכרה זורמת, נושקת

נקודות מכאוב טרם נרפא.

אהבה ליקום מגונן נפשה,

סערות שקטו, נמסות אל מרחב

בו נתנה דרור תשוקותיה,

אהבת לבבה, תנוע בינות

עצי השדרה.

ציוץ ראשון רפרף, בין ירוק

לזהב שערה,

הפזור על כתפיה.

לחופש נולדה, תאמצו זרועותיה

עולם ומלואו נפרשו פניה,

בואי, קירבי, זכה כתינוק

בן יומו התמזגי בחדש,

העלים שנבלו לא ישובו לעד.