פזמון22/02/2014 23:28 | שיקואני רוצה לכתוב את העצב הזה אבל אין לו מילים רק זכרונות שעוד ערים בי ודמעות של אחרים. זה אותו הפצע שנותר ואיתו הגעגוע זמן לא מרפה שום דבר עברו כמעט שנתיים. הכל כאן נעצר בעיקר השמחה במלחמה הזו הפסדנו ״אלוהים! את חסרה״ אני חולם אותך כל לילה ובבוקר שאחריו כמו הייתי מסתלק ממני ואף פעם לא שב אני רוצה לעצור את הפחד הזה כשזיכרון הופך אויב בדידות שאי אפשר לשיר (אותה) רק בגלל זה אני כותב. והחיים בקול קוראים לי לחזור ולתפקד אני רוצה לעצור את העצב הזה אך לא מוכן עוד לשחרר. |