חשופה24/08/2006 11:51 | מרגלית בר-צביאיתך אני כל כך אני קורא את עלומיי מבעד לעיניים עצומות את דמעות כאביי שוטף בשנהב אצבעותייך מקלף שכבה אחר שכבה להגיע אל מהותי. מתכסה באובך של תכלת להצפין געגועים להעמיד פנים אבל איתך נותת לדמעות לזרום לאמת להאיר את פניה. איתך אני כל כך אני גם אם אשתתק פתאום אלגום כוסית משיכר החיים תיהיה עימי עד לפיכחון עד יחלוף זעם מפתה אותי לצעוק לנער מליבי את אותם גרגירי אכזבה מרה. |