הערב ירד, וממטרים ליווהו בעצלתיים, ואני שהשלתי מרופדי, צעדתי אל עבר "מרכז פסגות" קפואה, אך הלב החם הודף ומחמם את חשכת הליל.
למראה "הבדד" שנאסף לערב זה חייך ליבי ואהב את ה"יחד" הגדול והנהדר הזה, קבוצה של סופרים, בחלקם בראשית הדרך וחלקם מופלגים.
לשמוע את הכותב, מקריא את שורתיו בדיוק לפי כוונתו וכתיבתו , הרגש והכאב הנעוץ במילותיו, זה דבר שאינו יכול לבוא לידי ביטוי בכתיבת פוסט באינטרנט.
א. אני רוצה להודות לגלי צבי וייס על היוזמה שבדרך המילים ועל הניהול המופתי.
ב. אני רוצה להודות לחברים המארגנים.
ג. המלצה - רצוי לאמץ את מרכז פסגות בקיץ עורכים את המופעים בחצר ויש הרבה מקום גם ליותר ממאה איש.