יום יום.

גם בחילופי עונות.

גובהם עד השמיים

וריחם מופץ בכל גופי.

גם בשגרה וגם בחג

מאירים לי פניהם.

בעמקים ובשבילים צועדת

טועמת מרחקים באווירה

קצת חגיגית.

צפורי לבי אינן מניחות

לפרחיי לנבול.

הן משקות, עודרות

ובעיקר מעודדות אותם 

לחיות.