כמו ים של שמשות

בגביעים צהובים

הביאו מן שקט עוצמתי

לגופי. השקט שבי מבקש למרוד

ולצעוק על עוולות.

פירמידות כמוסות נפרשות

עמוסות כל טוב

ואני מחלקת מפירותיי לחלש

ולמוכה

הים  הנסוג אינו מראה

סימני חולשה. הוא מסתער

על היבשה כאילו אין מחר

כאילו אין פגיעות בעולם..