הומלס....

בקצות הליל

רסיסי כאב

ספוגי טל שחון

כוכב אחרון

קורץ בעצב,נוטש

על ספסל בגן

עטויי תקוות בלויות

אדם...בשנת בריחה.

כלב מרחרח,שמוט זנב

מטיל מימיו,מאבק

מציאות עגומה

עת קרן שובבה

מפוהקת מבצבצת

מרצדת,מחממת

צינת שגרתו,המוכרת

העולה...בקטורת הצלי.