זאת השואה שבנתה ארץ מולדת,יום הזכרון שומר עליה.

איני יכול שלא לבכות בבוא שניהם,לא שאני מקבל אותם ,

הם באים לבד כל שנה אחרי המצות והמרורים,להאיר חרונם.

הנה זה בא והדמעות זולגות מעצמם ,מליוני אחים זועקים,

למה אז לא היה לנו ארץ מולדת,לבסוף כולם אליה שבים.

כן הדמעות יזלגו טיפות טיפות ,לכבות אש בוערת להבה,

אומרים שאין קשר בינהם ,אך אותו אי אפשר להתיר בתיקווה.

הנה זה בא והטקסים מתכוננים לקלוט את השורות והנרות,

הנרות שידלקו באורות מרצדים בצורות,שש מיליון אבוקות,

אני עבדכם הקטן אפס לידם מנסה להבין,האם כך חיות אדם.

חיות אדם השתוללו בעולם אף אחד לא מנע כל זאת בעדם.