הבודדה

ביושבה סרקה שערה
ניחוח עלה מראשה,
שומניה גופה חבקו
כאילו לבולעה רצו.

למען עצמה התייפתה
אך בשומניה התביישה,
את חולצתה הצהובה
אל מכנס שחור קלות דחפה.

כך נעמדה מול החלון
כשידה מלטפת את הוילון
שנע בקלילות והסתיר פניה
שנרחצו בבכי על שיממון חייה.

לידידות נזקקה הבודדה
שתעלנה אל חלון ביתה,
אך ביישנותה צימררה נפשה
וכך אל הבדידות חזרה במהרה.