בין חומות האבנים הלבנות,

שדהו כבר ממזמן,

בין שבילי החול,

שנרטב ונהיה בוצי,

בין עצי היער ,

שכמותם לא תמצא בארצינו,

פוסע לי אט אט אל קברי אבותינו.

 

יחד עם כתובות נאצה,

וגידופים למיניהם,

יחד עם מסתוריות ואפילה,

ורעש צרצרים ברקע,

יחד עם תקווה אחת ויחידה,

למצוא אותם ולהניח פרחים לזכרם.

 

הוי, קרוביי יקיריי,

לאילו זמנים לא הגעתם,

הילדים שלכם-כ"כ גדלו,

הנכדים שלכם, הוי אילו נכדים.

אילו רק הייתם יודעים.

 

גדר מסביב לקברות,

עומד אני ורק צופה,

בקרובי משפחתי שכבר רחוקים,

כמה אלפי קילומטרים מביתי.

ורק מחשבה אחת עוברת בראשי,

המצליח לתפקד למרות חיוורוני,

הייתם לי קרובים טובים, גם אם זיכרוני ישן ומעורפל,

נוחו לכם על אדמתכם בשלום.