דייג אחד (התחלה של סיפור)

30/04/2014 16:59 | סילובאן לונג
אומנם עדיין לא גמור אבל אשמח לקבל תגובות, הערות והארות על מה שיש.

דייג אחד, בקצה שובר הגלים, עמד לבד והשליך חכתו למים. הגלים מתנפצים לרגליו, מתיזים רסיסי מלח על גופו. והוא עם חכתו, בשיאו של טבע, זורק ומושך, מפרפר מעט על הגלים וכלום לא בא בחכתו. סיפור שלם עמד ביני לבינו, באותו היום בו הלכתי על החול בשקט והוא היה שקוע בשלו, לא מודע כלל לעובדה שהייתי שם.
בכל תקופת הקיץ הלכתי לים. יום יום באותו המסלול ראיתי אותו עומד על המזח, חסון מול הגאות והשפל, מתמזג עם הטבע בסבלנות שאין לה סוף.
בהתחלה רק חלפתי על פניו ושלחתי בו מבטים חטופים כמו בכל שאר האנשים שבחוף. לא הבדלתי אותו מהשאר והוא דמה לי לדייג פשוט כשאר הדייגים על המזח. אך משהו בו הרגיש לי שונה, וכך מצאתי עצמי, בעיצומו של קיץ לוהט, הולך לאט יותר ויותר על החול ומבזבז יותר ויותר מזמני בבהיה באדם על המזח.
זמן רב עבר לפני שהעזתי לעמוד לרגע ולהתבונן בו. לבחון את תנועותיו המיומנות משנים של ניסיון, ואת עורו השזוף כצבע ההרים שמאחורי, המרצד בזעה ובמלח שכבר הפכו לחלק מבשרו.
הים בא והלך לרגלי, מלטף אותי במיליון חלקיקי אנשים שנתזו בו בזמן זה או אחר, גונב ממני חלקים מעצמי ומשחרר אותם לחיים חדשים בתוכו.