צועק גופי לגופך,כמו מתריס

חשופה לעיניי ולאוני המתלהם

על גבך, ונהפוך הוא

חתול טורף משחר פתחייך

כורה זהב ממעמקייך

 

כהן מוודה, אוהב, לחטאייך

פורט קלידי גופך

לפני ולפנים

מביט בך, מעין מפכה וגועש

נחל איתן

 

במאי חצוף על שדייך, ושיפולייך גם

מואר בלהט סומק בשרך הרווי

מרפא רופא ומתרפא באנחותייך

ציפורים ציפורים בך

מלטף בקע האפרסק בינות ירכייך

 

עתה, טופף בלאט תווי עינוגייך

ככה, לאט, בשקט, באהבה

שומע את דפיקות ליבך

בצד הפנימי של ירכייך

 

אט נרפה הגוף , היהיר הבוטח

עוגן בך- מסרב נטישה.

 

 

 

*ברשותכם, החלק השלישי של הטרילוגיה, לאחר יום הזכרון.