בטרם זרח שמש

כיביתי את הנר

נתתי דרור לעשן

אצרתי את הרוח

הלכתי אל הים

 

והנה

שדה פתוח

ונדנדה בו

ואיני יכול לרדת

צ'ה גווארה לעניים

 

אסור אף לעיר מקלט

מגורש

קורא לעורבים

חובר לעשן נמוג

רוכב על אש

 

נצב בעדת מלחשים

מהלך בחשכה

נושא אל מי מריבה

בני פנחס בקודש

אש אוכלה

 

טמא בלכתי אלייך

אמרתי

תחי נפשי

והנה מדבר

ואין לי כנפיים כי אחסה

 

ראיתי רעה

 

כמו חלון בודד בכרתים

אדום דם

מול כל הכחול הזה

לבד

נודד

 

כמו לתפוס את הולדן

ואין אפילו

שדה לתפסן.