בבדידותי

אומרים שאפשר להכיר אנשים
מבין השורות
אז הפסקתי לכתוב,
התעטפתי בשתיקה
וצעדתי קדימה, אל הבדידות.

לחצתי על המתג
ונשארתי בחושך,
טרקתי את הדלת ותליתי שלט
"תכף אשוב"

התפללתי שלא...
אשוב..
אני נכנעת.

במין חבל כרוך סביב צווארי
המילים מושכות אותי אל השורות
גרוני נחנק והדמעות יורדות
מורחות את הדיו השחור
על גבי הלבן האפרורי

הייתי רוצה חיבוק גדול
בשובי אליכם
הייתי רוצה דמעות של אושר
שיזלגו במורד המעלות
בשמחת המלנכוליה
בבדידותי