הצעיף...

31/05/2014 11:44 | עליזה ארמן זאבי
 
צעיף עטף צווארה הדקיק
נח ברכות מיותמת,
מכסה חלקה עזובה.
הלכה עימו לכל מקום
כמו אהוב בלתי נשכח.
חיים שלמים בינות מארג
משתרגים שתי וערב.
כל חוט שזור, סיפור בו,
נטווה מרגעים מכושפים.
בלילות הסתיו היתה מכסה
תלתליה בגוון האש,
רוח התבדר, פרע.
הוא היה לה כשקיעה וורודה,
כאש התשוקה שבערה בקירבה,
כזרדים לוהבים ברחש פיצפוצם,
הוא היה לה לצעיף המזל.