לא להקשיב לאף אחד אמרת, וכך עשיתי. אך כשעשיתי זאת נפשי מלמלה לה ללא הרף שיחות רחוב שאינם לי קשורים, פרצופים של אנשים שאינם מוכרים ראיתי, חשתי דעות קדומות שלי לא קדמו. התאהבתי בעצמי, ואותך בסוף לא שמה ראיתי.

לא הייתי צריכה להקשיב לך, כי כשאפול למשכבי לעד תזכור שידעת שהאדם היחד לו אני שייכת הוא אני, וגם אני בוגדנית.

הקשבתי לך אהובי, את קור ידיי המלטפות תמיד תזכור על לחייך הישרות והקשיחות

איך אז, איך בלשון ערב של סהר חצי מלא חצי קורץ אמרת ש :

"רק לעצמך את צריכה להקשיב"

ולך הקשבתי.״

אמרה לי יוליה וברחה בבכי מהחדר,

אך אין זאת אשמתי,

אני פשוט מראה.