אספר לך,

 

ראי,

אני תולה מילים לייבוש

על חבל ימיי ושנותיי

סופר ממלכות ומלכות

נחתי על יצוען

עתה מדפדף, כבספר ישן

 

לא פעם, חוזר ונושא עיניי

למגרש הגורטאות של האהבות הישנות

מחפש כמיהת הלב והגוף

מעלה סנה באוב

אבוד בקרב על אש חסרה

 

אהבות סמויות מהעין

כמו ורדים תש כוחם

עדיין נושאים בגאון, מתאר עלי הכותרת

אך הצבע דהה, הריח פג

אין מים חיים להשיבם

כמו הנשיקה האחרונה

 

אני כותב את השמות בעיניי

מודד כאבים ברגליים יחפות

איני יכול להישאר בדממה

האהבות הן מעברי חציה בליבי

אין לי דרך נסיגה

 

לא פעם,

אני מנסה לפנות אהבה ישנה

כמו ספה נוחה, תם זמנה

אך מתאר הלב והגוף

נעוצים כחרב בי

סמויה מהעין-

אך חדה וכואבת.