יש רגעים בהם את נזכר לאחור

ותוהה: האם זה באמת קרה

או שרק חלמת את - שה .

השמש הסתובבה ועשתה צל למרות שישב במקום שעליו האירה;

״אולי אתה ביקום אחר בכלל״ חשבת נערי כשגרדת את עינייך האדומות. 

הסתכלת על מושב האוטובוס וגילת יומן פתקים שזר, בעבר, שכח כשהמתין כמוך לבואה של אותה תחנה רחוקה.

פתחת, פתחת נערי היקר את היומן.

ציורי מילים היו בו,

כתובים כמו הרפתקאה שקרתה בנשימה אחת קטנה. בלי צבעים, משורטטים בשחור על הדף הקטן והלבן

״תתאמץ להבין!״ מקדפת על המוח,

אך המוח, כמו תמיד אנוכי, והחזיר אותך נער קטן למקום ממנו כרגע אתה בורח. 

אתה זוכר חצי משב רוח

חצי מים קרים

אתה מרגיש את קור הרחוב בפלג גופך התחתון ועל העליון שמכת בד מונחת

״דיי! לעולם חדש אתה נוסע!״ בעצמך אתה גוער, 

עפרון קטן אתה משאיל מהחיילת מהמושב ליד, ושרטוט על עולם אוטופי על דף נייר הלבן אתה מצייר ומידי פעם בשמשה ממול מתבונן.

נזכרת בזה נערי,

או שאולי רק חלמת את - זה .