נעליים מאובקות21/06/2014 17:43 | עליזה ארמן זאביהשלת נעליך ביום ההוא,
כבר לא פוקדות מפתני.
נעליים שגמעו מרחקים
ברגליים חסונות,
הילכו על קרקע צחיחה,
חבקו עולם,
רקדו בשניים...
קפאו מלכת,
הזמן איבק מראם,
סיפור חייהם נדם.
עומדת למול פשטות ימים,
הולם הלב מכה.
מסירה אבק דרכים, נפרדת.
עורמת מול בית התפילה,
עניי עירי קודמים. |