בין כל דאגותיי,

עולה בראשי רק אתה,

בני, מחמדי,

חייל הלובש קסדה.

 

יחסים קרים היו לנו,

עד שהלכת לצבא,

הו אז חיבקתיך חיבוק ענק

ואיחלתי לך בהצלחה.

 

לא הרביתי לומר לך,

עד כמה אוהב אני,

לא הייתה לי נטייה,

לפזר רגשותי בפומבי.

 

ולבי בוכה כל לילה,

לב של אב, המפחד על בנו,

לב אמיתי,שבימיו הרגילים

לא מרבה להתרגש כלל,

לב הבוחר לזכור אותך לעד.

 

אילו רק היית יודע,כמה,

כמה אני ואמא מחכים,

אילו רק היית שומע,

את אחיך ואחותך מדברים.

 

הם גאים בך בן יקר,

לא פחות גאים ממני,

"הוא שומר עלינו אבא"
הם אומרים בגאווה.

 

כמה זמן עבר כבר בני,

ואתה עוד שם,לוחם,

ואנחנו זוכרים,

אנחנו כואבים.

 

כמה טוב ארגיש בני,

אם תחזור כבר הביתה,

אם תשוב משם אל ביתינו,

אל ביתך.

 

שולח לך מכתב זה,

וכתובת גן העדן שכחתי,

לא שלחת מאז המכתב האחרון.

 

אז הוא יגיע אליך המכתב,

ואל תשכח לבוא בחלום,

אל תשכח בני, לבקר אותי.