בשם כל הדמעות

לו ידעתי

שהן באות וחולפות,

עם הרוח מתבדרות,

לו אך ידעתי

שהן נמהלות עם עצבות של שלכת,

נשרכות אחרי לאן שאני הולכת

היכן אותן הותרתי

כשהלכתי.

לא הייתי מחפשת.

עם מנעול,

ולא להתראות..

.

אל תעמדו בקצה העין

בשורה ארוכה שאינה מסתיימת.

אין לי המפתח,

לא יכולה לפתוח הדלת...

לא רוצה,

גם אינני מסוגלת.

לא מביטה  עוד אל העצבת.... 

*

כל הזכויות שמורות ליעל כרמי גבאי