שתיקות מזדמנות מזמינות לי מחשבות רדומות
  על קללות אפלות שפולשות עמוק לתוך העצמות
וכשחזרות אחרונות מותירות בי עכבות מתונות
משחרר לחישות מדודות שמלטפות מכשפי לשונות
ראיתי
חלונות חסרי זכוכית עומדים שפופים ללא מהות
את שעבר דרכן תדע לעד רק דלת נעולה
ואם תשאל את הדממה תמצא פנים חסרות זהות
נעות בדד אובדות לעד ונטמעות באפלה

ואני מאבד את עצמי לדעת
מבלי לדעת למה
זה השורות אשר קוראות אלי לחזור אל חיבוקן
ואני יודע את הרוע והרוך אשר עבר בן
ועוד ליטוף אחד
רגלי כבר נשמטות
וגם אני
חסר זהות
נטמע
ונעלם