עכשיו עם בוא הערב

26/08/2014 21:20 | אודי גלבמן
עכשיו עם בוא הערב 
אנשים שבים
מן המסעות אל האין, 
גוררים  
בידיהם הצבות את התיקים 
בהם נארזו כאביהם,
והריהם  כמו נאנקים מחמת המעמסה - 
טוב אעשה אם אומר מועקה:
לקראת יום יבוא.
 אל מחר לא נודע.

ואין לא אחד ההולך מחייך,
 והעיניים עצובות :
שקועות ברגבי האדמה.
 גרוני נשנק כשאני חושב
על אשכול ,ועל נחל עוז -
ויותר מכל לבי הומה אל
דניאל וקוביות הלגו 
תחת השמיכה ההיא
 במקום בו -
אין הוא נושם עוד.