עכשיו עם בוא הערב26/08/2014 21:20 | אודי גלבמןעכשיו עם בוא הערב אנשים שבים מן המסעות אל האין, גוררים בידיהם הצבות את התיקים בהם נארזו כאביהם, והריהם כמו נאנקים מחמת המעמסה - טוב אעשה אם אומר מועקה: לקראת יום יבוא. אל מחר לא נודע. ואין לא אחד ההולך מחייך, והעיניים עצובות : שקועות ברגבי האדמה. גרוני נשנק כשאני חושב על אשכול ,ועל נחל עוז - ויותר מכל לבי הומה אל דניאל וקוביות הלגו תחת השמיכה ההיא במקום בו - אין הוא נושם עוד. |