אני חושפת אותך אלי ואתה משחק לי את המונולוגים שלך וכמו כתם קשה שלא יוצא תחת האבקה המשוכללת ביותר אתה מלכלך אותי בעוד שקר מצדך. וכמו שני יריבים בזירה מדממת נמצא את עצמנו נאבקים עד שהכוחות ייגמרו. בסוף נפסיד ביחד כמו כל סוף יום.. נחפש פתרונות כשבטח שוב נברח לאיזו עיר מתעתעת אפלה ושקרנית גם היא כמונו, שמספרת לנו שהכול מתוק. וכשננחת בחזרה נבין שהפעם צריך לשחרר. ניפרד לשלום בטיקסיות שמלאה בקיטשיות ודמעות, בידיעה ששוב נחזור להיאבק ביחד, תמצא בי רשת ביטחון בנפילה הראשונה שלך, ואני בטח אשאר ערה ואחכה לך באחד מן הלילות הבודדים שלי אחרי שתלך, ולא נצליח להרפות. כי ככה זה.. ככה זה כשזה יותר חזק מאיתנו דיקלמת לי אז איזה מונולוג , נמצא את עצמנו בתוך לילה מבולבל ,נלך לישון רפויים ואני אלחש לך בשקט, בשקט "לילה טוב שחקן שלי.. " ניפגש בקרב הבא..