כשלא באת
נפלה ארשת
פניי המאושרת
למשכב של עצב,
דמעות מבולבלות
חרקו שבילן
בסחרור עיוור ומבהיל
אל שפתיי היבשות.
יומי האחרון
מעונן הוא בצבעו
ואי מתי תושב לי אהבתי?
נותרה זו חידתי.