עומדת בעיר נטושה.

בניינים נפלו והתרסקו.

עמודי החשמל התעקמו וחוטיו נקרעו.

מזרקה שמימיה נדמו מזמן.

שברי זכוכית בכל מקום.

ואני תוהה ביני לבין עצמי,

לאן נעלמו כולם?

מרימהה שבר זכוכית,

 הנה אני מביטה בעצמי,

מלוכלכת וסדוקה.

התנפצתי לרצפה.

אוספת כמה חתיכות וממשיכה לחפש.

אבק ולכלוך הצטבר על העיר.

המנורות נסדקו כלא האירו מעולם.

ולאט לאט אני מחליקה לאדמה.

החלקים התפזרו רחוק.

יקח לי זמן להתאסף.

ואני נשארת תוהה,

מדוע דווקא אני,

הנושמת היחידה בעירה,