אל תדאג,אם ארצה זיון או כריך גבינה,כבר איצור איתך קשר.
כן.
אני.
הזמנים באמת השתנו.
לא,אל תצלצל.
זה מפריע.
אני רוצה להתרכז עכשיו.
אני צוברת כוחות,איני מספיקה לאיש.
ככה זה עכשיו.
ציפיה?...
כן,באמת מצב מרגיז,אני בהחלט מסכימה.
ומאין לי לדעת?
זה סיפור ארוך מדי,סיפור באורך חיים,ההיסטוריה של הציפיה.
גם אתה פרק בה.
ועכשיו אתה חווה את זה בעצמך?
החלפנו תפקידים?
אולי לא ממש החלפנו,אני לא רוצה להחליף איתך תפקידים,אבל משהו אוליי תאלץ לחוות בניגוד לרצונך.
אין מה לעשות זה מה שאמרת?
באמת אין,יקירי,אין מה לעשות,אנחנו מאבדים זה את זה וזה אבדן גדול,הפסד לשני הצדדים.
התשוקה היתה עשויה להציל אותנו,ואותה אכן חוינו,בזכותה אנחנו יודעים מה אנחנו מאבדים.
אך עכשיו נושא אותי דבר מה חזק יותר אל מקום בלתי מוכר,מעבר לכל מה שחוויתי,אפילו מעבר אליך.
ייתכן שלמוות,ייתכן שלסבל,אבל כך אני לא יכולה להיעצר.
אל תקח את זה אישית...אני אסירת תודה לך,על כל רגע...תסלח לי,אני מוכרחה לסיים.
בסדר,שיהיה בוודאי.
אבל אל תתקשר לעיתים קרובות,תעשה לי טובה אכזרית?
זה מה שאמרת?
יכול להיות.
אני חייבת לחשוב על זה.
ולא,לא אמצא את הדרך ליעד אף פעם.

אווה קילפי