אתה נושם איתי 

והוא נושף בעורפי

רחוק בשדותיו

נעים החצבים ברוח הסתווית 

בלעדיי

פיו הזועק מלא בפרחיהם הלבנים 

//////////////////

הלב שלי לפעמים 

כמו שהוא

פשוט נופל ומתגלגל אל האדמה 

כתמים אדומים נספגים בעפר 

להרוות עשבים שוטים 

/////////////

אט אט מתטשטשת דמותך 

אני נאחזת באור המרצד על פניך 

כמי שנאחז בנשימת חיים אחרונה 

פי פעור 

כאחת שסופה קרב 

/////////////

עכשיו הזמן הולך אחורה 

אלף ואחת שנים 

על קווי הגבול הדקים

מהלכים רשע ורוע 

פניהם רעולים 

///////////////

מתחת לציפורניי

רקמות זעירות של עור

ששרטתי מגבך

עדות להיותי היותך  

/////////////