רקפת01/11/2014 15:47 | עליזה ארמן זאבי רקפת
מבויישת וענוגה,
אצילית וכנועה,
נחבאת אל סלעים.
נחשול אבנים מכסה
נוגת מראה,
מלכת הקור מן העמקים.
ראשה מרכינה בעצב,
הדורה בסומק לחייה
ורדרד ולובן תפארתה,
נפש בודדה
נסתרת מן העין.
רוח לוטפת עלים
ובלילות קרים מתייפחת
למול סהר חצוי.
|