את האושר של

הדרך חזרה..

אתה עוזב את הכאב,

ונוסע אל שערגת,

אל  -

שגם ממנו תיפרד-

ביום כואב אחר.

בכל פרידה יש את

המחרוזת שאתה עונד

לצואר הגעגוע,

הריחני והענוג והמיוסר-

והממאן לחבור אל גופך

המבקש ללכת

למחוזות-

בלתי מפוענחים.

אתה נוסע

ממקום אל מקום

ודמעותיך נשמרות 

צלולות ,רעננות

במזוודת הדרכים,

מוכנות לימים של ניגון -

אפל וזר

וסתור -

וההרים בוערים ממול,

ולאן תוביל -

ולאן תינשא ,

 ולאן תנדוד.