בהימצאותך החולפת לידי ,

 אני יודע 

שמותר לי להרהר 

כי לא תמה עת נדודי , 

ושערימת הבגדים -

ועירומך המלא

 מתערבבים זה בזה 

ממש כשם שדיבורך

 מתעקש להתמזג עם מבטי,

 ומכל שתאמרי אני מהרהר

 אודותייך ,

שבשלהי הלילה

נגעה אדמתי הדביקה ,

ועת שאת לובשת את בגדייך בטרם תלכי

עולמי חומק מאי אלו חלומות

שמוטב היה -

לו לא נחלמו.

ואני הוא החוטא 

במארת החיפזון.

ואת נמלטת  למקום אחר,

ובעצם אינני יודע אם אקרא עוד

ספרי שירים - 

שנושאם אהבה,