געגועיי אל פני אימי
מעלפים את פיכחוני,
כמו להכעיס יומי
על יצועי דמעתה
אנוח לי,
בלא חמלה .
זוכר אני, בהיפרדנו
נדו עצי תמר
ואיך רגלם חשבה להישבר .
וערבות, שהיו שכנותיה ,
הניעו דמעתי
ברוח.
גבריאל דבוש