מגניבה

אם הייתי יכולה לבחור תכונה ישראלית, הייתי מעדיפה להיות 'מגניבה'

הרהרה יערה ברוכנה אל שולחן הכתיבה. גם להיות יותר רזה, קרקור בקיבתה הזכיר לה את רעבונה, מציק ומעצבן.

להיות יותר רגועה כמובן.

שוקדת היתה על חיבור גדול בנושא השואה ושילובו במסגרות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי.

במחלקה האקדמית לסוציולוגיה, היתה סקרנית לגלות את העולם מראות עינהם של ניצולי השואה עצמם.

מסוגר בתוך עצמו אבינועם ובקושי ממלמל  שלום, או מה נשמע?

מן חנון כזה במשרד , כאילו היה נגוע בעצב, אלימות קשה.

הוריו נפטרו לא מזמן , אמו התאבדה ואביו מת זמן מה אחריה משברון לב.

חוששת היתה מהשפעתו המזיקה על מצב רוחה, אך ביום הולדתה הופתעה, כאשר בחיוך

לבבי אמר בחום : מזל טוב יערה ליום הולדתך ונתן לה תשורה , שרשרת עם מגן-דוד מוזהב.

מופתעת, שלא כהרגלה הודתה לו בחום ומיד החלה בפטפוט ארוך על נושא עבודתה.

כן, החומר הזה מוכר לי היטב  אמר בפנים מכורכמות ועוית לא רצונית בשפולי שפתיו.

משפחתנו ניצולת שואה ושוב החיוך קורן  על פניו, אבל את  שונה - הכיצד ? תהתה.

את יודעת אמר,  'מגניבה' כזאת . אני 'מגניבה' ?!

כן, נאת גזרה וכל-כך רגועה ושוב ברך אותה בחום, מזל-טוב יקירה, הפנה גבו ממנה.

תודה, תודה לך מלמלה , אוחזת בשרשרת מגן-דוד בחוזקה, כלא מאמינה, כזו 'מגניבה'?

 

"כל הזכויות שמורות"

תגובה של גלי צבי-ויס -

אם הייתי יכולה לבחור תכונה ישראלית,

הייתי מעדיפה להיות 'מגניבה'

לעתים אנשים לא רואים את גדולתם בעיני האחר.