המרחבים העצומים בהם דהרנו אהובי

פרסות סוסנו מכות בבוץ אלפי נתזים

וראשנו שוחק לשמי היקום המופלא 

כל הפרחים פרחו לנו 

כל הגוונים האירו

נעלים היינו כתפילות מקדש 

פסגותינו מרום

נשמתנו אחת 

שדה משחת

קוראת תיגר על רוחות הזמן

גופנו כאוב מאהבה 

ספונה ברסיסיה הנוצצים 

מתפרצת כעדר סוסי הבר 

בשדות פרא עלומים 

מוארת בנוגה וצדק 

מוקפת הילות שבתאי 

חמה כשמש עצמה 

מפלחת צוקים כמו היו קלפי משחק

קלה כנוצה 

עמוקה כתחתית כל האוקייאנוסים גם יחד 

גבוהה כרוח 

המרחבים העצומים בהם דהרנו אהובי

מתחילת כל הזמנים 

ועד סופם