משחרר עבדים ממלכות הלב והגוף

ימים חלפו, עקודים

נכשל מול עקרבי הבגידה

חסר נחמה

 

עתה,

מפרשי חייך נטולי רוח

ספינתך בשרטון מדבר

קצב הסמבה מתנכר לגופך

רגלייך כבדות וכואבות

עינייך וליבך חסרי מחסה

האהבה נמוגה, מצולקת וכואבת-

 

את של אלף הימים

לקראת עריפה מפוארת

הצוואר חשוף על סדן האהבה

קר, נוקשה ולא מזמין

את החרב

 

עכשיו,

הגשם יורד עצוב

 רוצח את מותר היותך

ראי,

המלאכים חדלו מנגן

שברי הכנור נעוצים בבשרי

 

הולך- עטוף כנפיים שבורות.

 

*יקרה,

אני שותל הדסים מתים.