וכשאני רואה אותכם,

מאחורי המסך הזה,

אתם כל-כך שונים,

את כל-כך שונה.

 

וכשאני מדבר אליך,

מאחורי המסך הזה,

אני כל-כך פתוח,

אני כל-כך אחר.

 

וכשאנחנו קוראים זה את זה,

מאחורי המסך הזה,

אנחנו יותר שמחים,

אנחנו חופשיים יותר.

 

וכשהמסך נעלם,

קשה לנו לוותר על המחסום,

המחסום שהפריד אותנו לפני זה,

ושנתן לנו להיות מחוברים.

 

וכך לאט לאט,

אנחנו מתרגלים לשיתוף המרחב,

ובסופו של דבר,

גם בלי המסך הזה,

אנחנו מתקרבים.