ואולי הגיע הזמן,הגיע הזמן להבין .

לא עוד לציפיות, וגם לא לחלומות .

משאלות יש רק באגדות.

וכשאני מפרידה מילים מתוכן הכל כה פשוט, אין עוד שום מקום לפרשנות.

אז כך הדברים צריכים להתארגן במוחי, 

יעדים למעשים, וחלומות שייכים כנראה לילדים..

ועכשיו, כשהדברים מסודרים , כשאין עוד מקום להרהורים, אני מרגישה איך את החמצן ממני לוקחים.

אם לילדים העסק שייך, אז קראו לי ילדה, כי לחלום זו ממש כמו תשוקה, האוויר שלי לנשימה..