עצוב לבי על אשת רוע

שלא אפסיק אהוב,

נלחם לבי לא למחוק לגדוע

כי לי אדם קרוב.

 

פוקחת את ריסיי עיניי בכוח

אוחזת בחוזקה בשמחה שלא תאבד

פותחת שערי לבי ממוח

מסירה כל מכשול פן אמעד.

 

תרה בעיניי אחר צחוק עולל טהור

יטהר נשמתי  המוטלת בזרועות שמוטות,

מדביקה עיניי למראות כוון האור

אל הוולס של שוסטקוביץ אוזניי כרויות.

 

קורעת בפראות קורים של אפילה

פורמת  נשמה זדה עולקת נשמתי,

הודפת ,מקרבת קופצת שפתיי לא לומר מילה

נושבת רוח  לכבות את חמתי.

 

 

רוצה  לשמוח, לאהוב ולגלגל צחוקי

להשתובב, להתכרבל עם ים של תנוקות,

להריח הזכות  שתזכיך את נשמתי

ולגלגל ממני הלאה אלו המכות.