ריחות מדבר נושאות אלי ריח גוף – גופך שלך.

בין סלעי הצבע טורף אותי הטבע אל מלתעות-דממה.

עמודון הוריקן קטנטן – עלעול כאן בעגה, שב, גם נשב אל דוק עיני, נושף אותות-האהבה.

כנחש ארסי נכרך על סלע מסנן שמך מבעד ללשונו הפתלתלה.

קולות מדבר.

מילים שבשתיקה.

שבבי דמותך מבליחים מבעד לערפילי-השכחה נוצרים בלשוני את מליחות-גופך.

את מגע ידך המחטבת קימורים,

יוצאת במחול מדבר אוורירית צהבהבה נושאת אלי את הבל-נשמתך צרורה בשק הלך המדבר הקדמוני.

רחשי מדבר.

מילה שנבלעה.