כרוניקה של ניצוץ חבוי

אתה שוכב

באחו מוריק,

מביט אל מעמקי השמיים.



העבר בדמך-

החלומות ממך והלאה.

בלבך

רק הפלג הקטן

שתחת רגליך

והספר הפתוח

שזרוק לצדך.



משב רוח קל

שט על פני העשב,

הוא קורא בשמך-

בשם נשמתך.



אתה נוטל את הספר-

מעשים גדולים רוחשים

תחת אותיות רדומות,

הניצוץ הכבוי

שוב מרים ראשו.

מביט בהרים הנישאים

מעל לקו האופק.