ליד הבר, על כסא מרופד קטיפה,

יושבת לה גיישה -  כמעט לבושה.

ברמיזה, תעוזה  וללא כל בושה.

קימונו משי דקיק - מפתה כהינומה.

עיניה שקדים, תמימות,  עם ניצוץ של זימה,

ריסים פרושים מעליהן - ברשת הסוואה .

כוס מרטיני יבש, קוביות קרח לצידה,

שפתיה לוגמות- נושקות למשקה בשקיקה.

לשונה לוהטת, מלקטת בעינוג אינסופי כל טיפה.

היא קמה לאט, כגבירה אצילה,

רגליה פוסעות פסיעות קטנטנות, עוד שניה -

ובחיוך מתורגל במאות שעות עבודה,

היא פוגשת בגבר, שמזמן כבר שבר את לבבה.

הוא נושק קלות, ברפרוף, כפרפר, לידה.

פניה קפואות כבובת חרסינה שבירה.

"אהבה, משחק מכור, ילדונת", לוחשות שפתיו לאוזנה.

מחזירה לו חיוך כזריחה....ולוחשת: "זאת רק עבודה".