חֲלוֹמוֹת כְּמוּסִים/ש.כהן
חֲלוֹמוֹת כְּמוּסִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים
לְעָבָר רָחוֹק
מְעוֹרֵר בַּלֵּב גַּעְגּוּעִים.
אֲנַחְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ שׁוֹאֲלִים
לְאָן הָיִינוּ מַגִּיעִים
לוּ רַק בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת
הָיִינוּ בּוֹחֲרִים.
תְּשׁוּבוֹת כְּמוּסוֹת
בְּתוֹךְ הַתּוֹדָעָה
לִשְׁאֵלוֹת רַבּוֹת
שֶׁלְּלֹא מַעֲנֶה נוֹתָרוֹת.
הַאִם הָיִינוּ
יוֹתֵר מְאֻשָּׁרִים
לוּ רַק הָיִינוּ
בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת הוֹלְכִים?
אַכְזָבוֹת כְּמוֹ
הָיוּ צַלָּקוֹת
עַל פְּנֵי הַנְּשָׁמָה
וְלָדַעַת שֶׁהַזְּמַן הַחוֹלֵף
מְרַפֵּא אֶת הַכְּאֵב.
אַךְ בְּלִבֵּנוּ נוֹתַר גַּעֲגוּעַ
לְאוֹתוֹ מָקוֹם
שֶׁאֵלָיו לֹא נַגִּיעַ.
אוּלַי יֶשְׁנָם
עוֹלָמוֹת מַקְבִּילִים
בָּהֶם חַיֵּינוּ הָיוּ שׁוֹנִים
וְאוּלַי שָׁם נַגְשִׁים
אֶת הַחֲלוֹמוֹת
שֶׁכָּאן הָפְכוּ לְזִכְרוֹנוֹת.
14.2.25

12.2.25
אנחנו יודעים מה אנחנו, אך לא מה היינו יכולים להיות. (ויליאם שייקספיר)