הוּא קָלַט אוֹתָהּ בִּקְצֵה הָאֹפֶק.

שֶׁל יַלְדוּתוֹ עֲמוּסַת הַשְּׁאֵלוֹת.

הַתְּכָנִים חַסְרֵי הַתְּשׁוּבָה, הַפְּעָרִים

בֵּין גְּדִילָתוֹ  כְּאִישׁ אָבוּד לְחִיּוּכָהּ הַמָּתוֹק,

הֶחָכָם, הַמְּנַתֵּחַ וְהַמַּבְדִּיל.

בַּחֲלוֹמוֹתָיו רוֹדֵף הָיָה אַחֲרֶיהָ בַּשָּׂדוֹת

וּבָהֶם בּוֹרוֹת אֲלֵיהֶם נָפַל וְקָם וְאָבָק

מַר וְסָמִיךְ מִלֵּא אֶת שְׂפָתָיו הַנּוֹגְסוֹת

בַּגְּלִידָה  שֶׁאֶת לִבָּהּ הִשְׁתּוֹקֵק לְהָכִיל.

נושא: פרץ משמעותי נחקק

"הלכתי בשקט אל עבר קיצי, בלי תקוות או תשוקות מלבד אלו שנזקקתי להם כדי למלא את ספריי, משוכנע שהפרץ האחרון של לבי ייחקק על העמוד האחרון של הערך האחרון של יצירותיי ושהמוות ייקח אליו רק אדם מת." כך כתב ז'אן-פול סארטר.

מהו הפרץ האחרון שתרצו שייחקק מכם? כתבו על כך.

שלכם,

נורית ליברמן