שירים

בית הנתיבות

 

היקום שפוף בנטל עול,

יקוד רקיע, ולהט אש,

מסב פניו אל פרץ רוח,

להשיבו מלהטיו.

 

אני בבית הנתיבות ניצב,

צופה אל הרציפים והמסילות,

ערב רב עובר בשטף,

כגל עובר ואינו שב.

 

 המון סואן שוטף כגל,

בני אדם חסרי גוון,

פנים קפואות ללא מבע,

ואולי חסרי פנים בכלל.

 

רגל מדשדשת יד מונפת,

כוח מניע יצר תאוות,

תשוקות היום יום,

שאיפות מודחקות,

רגלים רצות, מדדות או כושלות.

 

המון סואן שועט גורף,

גלי אדם כמשברי הים,

אלי האופל פס אפל,

סוחפים מכשול, חומת דרכם.

 

אני מבית הנתיבות נסחף,

אל הרציפים והמסילות,

עם ערב רב עובר בשטף,

עם גל חולף שאינו שב.

 

© כל הזכויות שמורות

תגובות