יצירות אחרונות
קְלַיְדּוֹסְקוֹפּ שֶׁל גְּוָנִים (0 תגובות)
אביה /שירים -26/04/2024 07:56
פַּעַם הַכֹּל הָיָה אַחֶרֶת🌹🌹🌹 (2 תגובות)
שמואל כהן /שירים -26/04/2024 04:47
היצירה שבתוכנו (1 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -25/04/2024 22:01
שיר השבוע - מֶסִּי , רוֹנַלְדּוֹ (2 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/04/2024 22:00
חיים בהבלחות (1 תגובות)
רחלי ג. /שירים -25/04/2024 21:43
הספקטרום של האותיות (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -25/04/2024 21:33
כְּמוֹ סַנְדָּלִים תַּנָכִיִּים (6 תגובות)
רבקה ירון /שירים -25/04/2024 17:33
ארבעה בנים (8 תגובות)
אילה בכור /שירים -25/04/2024 16:48
צבוע (7 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -25/04/2024 10:39
שירים
התומכיםהתומכים */ משה ר. אזובי נחבאים אל הכלים הם..., הם תמיד בצל עומדים. לא בולטים, לרוב, משקפי שמש מרכיבים, בחום ניצלים ובגשם נרטבים, את הדמעות, את העיניים היטב היטב הם מסתירים. עוטפים צווארם בצעיף, להסתיר את המחנק בגרון, לעיתים תחושת כשלון, אולי אף עלבון. יודעים להושיט יד, מבלי שתראה, ארוכה, ענוגה, מביאה ארוכה, יודעים לגעת, לרפרף מבלי שיורגש, להעלות את המילים המתאימות, המרגיעות, יודעים לחפור, לקלף את הקליפות, עמוק עמוק, לחשוף את הפגיעוּת. מכילים את הכאב, את הכואב, את הייסורים, את המתייסר. מתנהלים כבריכה ענקית כמאגר, כמו כוח שאף פעם לא נגמר, כמו ים של אהבה שמרגיע, משפיע, מרפא, מסמם. כמו עץ שמצל בלב מדבר, כמעין קר שנובע כשהחום לא נשבר. כך... בשקט, לא מתבלטים, נמנעים מחשיפה, נחבאים אל הכלים, בוחרים להיות מהנעלבים ולא מן העולבים, ובסיום תפקידם בשקט נעלמים. כך, כך הם התומכים. ועל כל כך תודה. * מוקדש לגיסתי היקרה יעל, וחברי הטוב אבי
כל הזכויות שמורות © למשה ר. אזובי תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |