שירים

עגמומית

עגמומית      / משה ר. אזובי
  
בעידן שעגמומיות תוקפת
אתה הרוצה להיחבא כרקפת
כל עין לפרקים דולפת
כשמחה, מפרח בר נקטפת.
 
נשזרת בְּךָ כזֵר פרחים נובלים
כקמטי צחוק שרק בוכים,
קמטים חרוצים ומזקינים
בך כקבע נטמנים.
 
מוריד הראש,
לא נוזל התירוש,
אנחה קורעת לב,
הדמעה, זולגת בכאב.
 
עגמומיות הימים,
סדרי אירועים,
לא מתיישבים,
לרצונות הברואים.
 
התסכול מתפשט,
ההיגיון מתחבט,
השכל בועט,
הדם מתלהט.

החיבה מחטאה,
האהבה מרפאה,
החיבוק בדרכו ממוסס,
והקשבה, לכל כאב שתוסס.
 
 
עגמומיות מתמוססת, בהקשבה וחיבוק של חברים בלבד.
 
 כל הזכויות שמורות © למשה  ר. אזובי

תגובות