חזרה ליצירות
שירים

תקווה

עדי גפן | (21/05/2015 15:44) | 41 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
אני נמשכת לשינה
ומסתבכת בקוריה.
כמו חרק  הנלכד בקורי עכביש,
 כל ניסיון להימלט -  
מאמץ אדיר! -
רק לוכד אותי בה עוד ועוד.
עד שבא בני הרך
פותח עיני באצבעותיו הקטנות
ואומר:"אמא, ישנת כבר הרבה".
ואני קמה בלאות.

ונדמה שהכל מאבד מהטעם,
ואז מה הטעם?
וכל "יש" מתאיין והופך ל"אין"
בהינף מטה קסמים אכזרי.
יש ימים כאלו.
יש שנים כאלו.
הרופא מכנה אותן דיכאון.

 ועל כתפיו הקטנטנות של זיכרון רחוק:
ילדה קטנה זהובת צמות
רצה בכרמל עם סבא ואח
חופרת באדמה ומוצאת באושר מאובנים,
ועל קול צחוקם הפרוע של הילדים בחדר השני,
ועל כף ידך המלטפת אותי ברוך,
ועל מחרוזות של מילים,
על כל אלו
מונחת, שברירית, חמקמקה ויקרה, התקווה.

תגובות

חזרה ליצירות