יותר טוב כך- לבמת הדיון

.

לנה יקרה, 

אני רוצה לדַבר על הצילום, על התמונה. נדמה לי שהתמונה 

מסַפרת על שירך ועל הנושא בבמת הדיון: מה מקומו של 

העבר בחיינו. 

הצילום מצוין בשבילי, ואני מודה: אין לי מושג בנושא (בצילום). 

קשה לי גם לדעת אִם מדובר בשקיעה או בזריחת השמש, 

אבל הרושם שלי הוא שזאת שעת שקיעה. זווית הראיה נמצאת 

במרחק-מה מהכפר שנראה באופק, וקל יותר לראות אֶת קרני 

האור מאחורֵי ההר, שהוא כהה מאוד. הכפר עצמו נראה 

מטושטש: רואים אֶת מגדל המסגד, אֶת הבתים, ובעיקר רואים 

אֶת השדות ואֶת סימנֵי רכב כלשהו, עם שני גלגלים לפחות, 

שחצה אֶת השדה. 

זֶה הנוף. זֶה הרקע. אולי זה היום שעבר. וכפי שכתבת בשירך, 

לפעמים כואב יותר, לפעמים פחות - אבל טוב יותר כך. 

בעצם, עברתי לשירךְ :) . 

תודה רבה-רבה לך על שירך העדין, המהורהר, ועל הצילום, 

לנה יקרה. 

ליל מנוחה ורק טוב לךְ. 

רבקה

---

שׁוּם דָּבָר
לֹא נִשְׁאַר
כָּל מָה שֶׁהָיָה
כְּבָר עָבַר
וְהַיָּמִים חוֹלְפִים
וְיֵשׁ וְהֵם
גַּם כּוֹאֲבִים
וְכָאֵלֶּה  הַיָּמִים
אֶת הַתִּקְוָה
בָּהֶם אֲנַחְנוּ

אָז מוֹצְאִים
וּבְיָמִים שֶׁל שַׁלְוָה
עוֹלָה הַמַּחֲשָׁבָה
שֶׁלַּמְרוֹת מָה שֶׁעָבַר
יֵשׁ סִכּוּי לְאַהֲבָה.

מקסים לנה יקרה השיר שכתבת ותמונת  הזריחה שהעלת כאן באתר.  מכל המחשבות את למסקנה מגיעה שכך יותר טוב לחיות  מבעבר.

יום טוב ומבורך

שמוליק

שמוליק

מילים כואבות המותירות מקום לתקווה. והכל יסתדר לטובה אני בטוחה.